 
 
 
 
 
|
|
|
|
סיפור לכל יום
27.2.2008 על המחבר |
|
.התלבטתי במה להתחיל לספר על הספר המופלא הזה האם להתחיל בתוכן של הסיפורים הקצרצרים שבספר, המספרים לרוב על חיילים גרמנים בחזית, בבית כלא או לאחר השחרור ומתארים אפיזודות קטנות הנחרתות בזכרון, כמו למשל על הטיפוסים שחולקים את תא הכלא, על הרגע שבו אסיר ?משתחרר, או על ביקור של חיילים בבקתה שבה נולד זה עתה תינוק אבל לא תיאור החיים של חיילים ואסירים במהלך המלחמה, או חיי השבר והרעב בגרמניה שלאחריה, הם מה שמייחד את הספר הזה, כי מה שמייחד אותו הוא הסגנון. ודווקא על הסגנון הכי קשה לספר, כי סגנון הכתיבה המופלא של :המחבר (וכך גם התרגום) פשוט אינו דומה לשום דבר, ולכן קשה להגדירו כי לפעמים הסיפור מסופר בגוף ראשון, ולפעמים מהצד, ולפעמים גם וגם; כי לפעמים הוא מאוד ריאליסטי ופלסטי, ולפעמים הוא סוריאליסטי - התיאור מפרק את הפרצוף מן הגוף, או את הפה מן הפרצוף וכך מתוארים לפעמים רק חלקי אברים: "ומעל לשולחן הכתיבה היה תלוי פרצוף מנומנם. הוא היה מכוסה לחלוטין בתרדמה ורק הפה היה ערני במידה כלשהיא" ; כי לפעמים זה לא סיפור אלא שירה צרופה - עם חזרות ומקצב ייחודי, עם תחושות, אווירה ושימוש בהאנשה : "שרידי הלילה הזדחלו נדהמים אל תוך פינותיו של האולם "...העזוב ורק שני עכברושים קשישים אדומי-עיניים עברו בציוץ חרישי ,ולפעמים הסגנון צלול וחותך ומסכם במשפטים קצרים וציניים את כל האבסורד האימה, והבעתה של המלחמה והקיום האנושי, מלווה במין תדהמה ופליאה של .האנשים הקטנים שנקלעו אליה .ניסיתי, אבל כל ניסיון להגדיר את הסיפורים הללו, נידון מראש לכישלון היה לי קשה אפילו לבחור סיפור "מייצג" כדי לצטט מתוכו, כי הסיפורים מאוד שונים זה מזה, לכל אחד מהם מקצב ודימויים נפלאים, וכל אחד בדרכו :מהפנט או מצמרר :שן-הארי" מספר על אסיר בן 22, וזה מתחיל ככה" הדלת נסגרה מאחורי...ועכשיו השאירו אותי לבד עם היצור הזה, לא, לא" רק לבד השאירו אותי, אסרו אותי עם היצור שממנו אני מפחד יותר מכל: עם ".עצמי :וזה ממשיך ככה וכך לאט לאט התרגלתי אל עצמי. אדם כופה את עצמו בקלות רבה על..." אחרים, ובה-בשעה קשה לו כל-כך לשאת את עצמו...אבל באותו זמן ממושך "...איבדתי קשר עם הכל, עם החיים, עם העולם ואז הוא מגלה במקרה במהלך הצעידה היומית של האסירים בחצר בית הכלא, את פרח שן הארי הצהוב, ומכאן כל כולו מכוון לניסיון נואש, אובססיבי אך :נחוש ומחושב, להצליח לקטוף את הפרח הגעגועים שיהיה לי משהו חי בתא עלו בי בעוצמה כזאת, ששן-הארי, הפרח..." הקטן והנפחד, קיבל בעיני ערך של אדם, של אהובה חשאית: לא יכולתי עוד ."לחיות בלעדיו- שם למעלה, בין הקירות המתים :והוא מצליח לקטוף אותו, ולהביאו אל תאו ואחר-כך, אותו אדם, שהורגל להריח אבק-שריפה, בושם, בנזין, ג'ין" ,ושפתונים, מרים את הפרח אל אפו המורעב, שזה חודשים הריח רק אבק זיעת-חרדה, ואת עץ הדרגש שלו, והוא יונק בלהיטות אל תוך עצמו את כל הווייתה של השמשה הצהובה הקטנה עד שכל כולו אינו אלא אף. ואז נפתח בו משהו שלא ידע עד כה: רוך, המיית לב וחום ללא שיעור כלפי הפרח הקטן ".ממלאים אותו עד תום ,וכך למרות שהתכנים של הספר מתארים דיכאון וייאוש, ואנשים שבורים אבודים ובודדים מתבוססים בשלג קפוא, בתא צר וקודר, או בפרוורים אפלים - וחלולים, הרי שהסגנון והשפה הם עסיסיים, מלאים חיוניות ופיוט והומור .אירוני ומריר, אבל הומור, ועל הכל נסוכים רוך וחמלה אנושית |
בגרמניה, במלחמה ולאחריה 
אפיזודות מהפנטות
פיוטי וצלול
|
|
