 
 
 
 
 
|
|
|
|
סיפור לכל יום
9.9.2007 על המחבר |
|
קובץ הספורים הזה היה עשוי לעורר נוסטלגיה והתרפקות על תקופה קסומה ,ורומנטית של הישוב היהודי בארץ ישראל של פעם, בתחילת המאה ה-20 ,בה חיו בפשטות יהודים לצד ערבים ביפו ובתל אביב בלב הטבע, חולות הזהב הפרדסים והשדות. אלא שהסיפורים אירונים וחותרים תחת האידיאולוגיה .והערכים החברתיים, ונסוך עליהן דוק של תוגה נוגעת ללב ובכל זאת הם קסומים, כי רובם מסופרים דרך עיניו של ילד ומתארים חוויות .וזיכרונות אישיים של אהבה ראשונה, ידידות אמת או יחסי שכנות עם ערבים הילד הוא לרוב חולמני, בודד ומופנם, תמה על עולם המבוגרים אך גם נכסף אליו - "...עולמם של גדולים, עולם החירות, עולם שבו מותר לילד לעשות ,כלבבו, חופשי מעינם של אמא ואבא. עולם שבו מותר לשכב לישון אחרי תשע ,עולם שבו אדם אוחז בהגה חייו במו ידיו". אך מבעד לנקודת המבט התמימה יש גם תובנה של ילד רגיש ונבון שיודע לזהות רגע של חברות אמת או של עוול שרירותי. ודווקא בסיפורים האחרים, כשהגיבור הוא מבוגר המתבונן אחורה על חייו, אז למרבה האירוניה מסתבר כי האחיזה ב"הגה" של החיים ...אינה כה פשוטה, המכונית "התקלקלה", או שהפנייה בצומת היתה שגויה בחרתי לספר על "סיפור אנטון הארמני", כיון שבהיותו הארוך והמורכב - "ביותר מבין שאר הסיפורים, הוא הפתיע אותי ב"איכויותיו העגנוניות בהתנדנדות שלו בין הכחשה של הגיבור לבין מודעות עצמית חודרת, בין :ריאליזם לסוריאליזם, בין התחכמות לאירוניה הגיבור נוסע מדי שבוע לירושלים, לבקר את שותפו לעסקים, אך במהרה מודה שבעצם העסקים הם רק תירוץ והסיבה האמיתית לביקוריו הוא הידידות ארוכת השנים ביניהם. בהמשך הוא מתוודה שאשתו של שותפו הייתה בעצם אהובתו, וכי .יש להם ילדה משותפת שעכשיו היא באותו הגיל שבו היתה אמה לפני שנישאה אך במקום שיתרחש הצפוי (הבנאלי) - גבר מתחרט ומתייסר על החמצת האשה של ,חייו, ומתכוון (או מובל?) לפצות (או להרוס?) את עצמו דרך יחסיו עם בתה הסיפור מקבל תפנית מפתיעה לגמרי, תוך שיחה על אמונה דתית שמתקשרת לבחירות בחיים, סיפור בתוך סיפור, חלום, ואפילו חזיון סוריאליסטי .בסופו קובץ הסיפורים היפה הזה שנכתב ומתרחש בארץ ישראל הנשכחת של אידיאולוגיות והשתייכות חברתית, מפליא לספר בטון לירי ונוגה על יחידים בודדים השואפים לשלמות מוסרית, עורגים לידידות ולאהבה ומתחרטים על החמצתם. וחבל שסיפורים יפים ומופנמים אלו, המסופרים באיפוק, בעדינות .ובמיומנות - יישכחו |
היישוב היהודי בארץ בתחילת המאה ה-20 
לירי, נוגה ואירוני
|
|
