אהבת שאול   1998 ,אלי עמיר, עם עובד

שאול - דור שביעי בארץ, מה שנקרא אחד "מבחורנו היקרים" - יחידה צבאית
,מובחרת, משפחה ירושלמית שורשית ואפילו אוהד בית"ר ירושלים!! מתאהב בחיה
כמעט אנטיטזה - עולה חדשה, ניצולת שואה והורים פולנים. "משלנו? שאל אבא
....מיד. סטודנטית מצטיינת באוניברסיטה, נחמדה מאד. משלנו? שאל אבא שוב
אני שואל אם היא ספרדיה, סמ"ך טי"תית, ירושלמית" (שאול מספר להוריו על
חיה חברתו וכך מגיב האב.) ....."הם הסתכלו זה בזה ואבא אמר לי את הפזמון
ההוא: חיה-גיטל, את רוצה להוריד את שיבתנו ביגון שאולה?" תגובת הוריה של
.חיה כשהיא מודיעה על שאול ורצונה להינשא לו

כל כך אהבתי את גיבוריו של אלי עמיר, את שאול שהשואה כל כך רחוקה ממנו
אבל נכבש ומנסה להבין את האנשים שבאו "מן הגרוע מן הגהנום" (עמ' 200). את
לולה ניצולת השואה שהקימה, היא ובעלה יוז'י, משפחה "צברית" חדשה שלהם היא
:לא יכולה לספר על הגיהנום ממנו באה
עם שני הצברים הנהדרים שלי? הפה ממאן להיפתח ולומר להם משהו - למה"
"?להעכיר את חייהם
לשני הצברים שלי , אי אפשר לומר מילה. אין להם סבא וסבתא, אין להם דודים"
?ודודות, אין כלום חוץ ממני ומיוז'י שלי - אז צריך להעמיס עליהם את כל זה
"?ממילא הם מרגישים משהו, גם בלי שאומרים להם - איך אפשר שלא
(עמוד 205)
ואהבתי גם את שאר "בחורינו הטובים" (בלי ציניות): אבשי, מזי, זכי
.ומשפחותיהם

הפוליטיקה שנשזרת לאורך כל הספר, קצת מכבידה לפעמים, אבל נסבלת!! האנשים
הם "שעושים" את הספר - הפולני, המפי"אניק, החרותניק, הספרדי, או מירלה
הנזירה היהודיה. כולם ביחד מנגנים מנגינה אחת של מה שבן גוריון קרא "כור
."ההיתוך
תיאורי ירושלים, האוירה המיוחדת והגאווה להיות חלק ממנה, רק הוסיפו
.להנאתי הרבה מהספר