 
 
 
 
 
|
|
|
|
סיפור לכל יום
21.10.2007 על המחבר |
|
,רק בשלוש או ארבע השנים הראשונות אחרי שנולד, נח סמיון וחי לו בינקות" ,אחר כך כבר לא היה לו זמן". סמיון, בספור "סמיון" הוא בן בכור בן שבע ,ההולך ודוחף לאורך כל היום את אחיו הקטנים בעגלה הלוך ושוב סביב לחצר שעה שאמו עסוקה עם התינוקת שעוד מעט גם היא תעבור אליו, "מפני שהבטן של אמא התחילה שוב להתרומם". סמיון המותש סובל בשתיקה אך גם מייבב מדי פעם, קצת מרחם על עצמו, אך גם על אחיו הבוכים מרעב - "היה להם מוזר לחיות, הם עוד לא התרגלו". וסמיון, מתוך ראיית העולם הילדית שלו שיש בה הגיון פנימי, אך גם הבנה בוגרת, לוקח על עצמו ברצינות ובהתמסרות את תפקיד האם האחראית למשפחה ולמשק הבית, כשאמו חדלה לעשות זאת. בספור זה מתוארת מציאות אכזרית של דלות ועוני מחפירים, אך מה שמצמרר ובו בזמן מכמיר לב בסיפור הוא התנערותו של סמיון בן השבע מילדותו ונכונותו לתפקד כבוגר אחראי, כאיש .קטן-גדול בסיפור "הנהר פוטודאן" ניקיטה הוא חייל משוחרר החוזר לביתו, ומתאהב בחברת ילדות הלומדת רפואה. בתקופה של איסוף רסיסים ותקוה לעתיד ,טוב יותר, ניקיטה מבקש לו מזור ומפלט באהבה, אך זוהי אהבה מיוסרת כי הוא אומלל מדיי מכדי שאהבתו תתממש לכדי אושר. הטרגיות טמונה בנפשו של ניקיטה, בדימוי העצמי שלו ובהיותו מוכה פחד ויגון, כי דווקא כשנדמה שהוא מצליח לבנות קן של אהבה והאושר נמצא בהישג ידו, הוא נותר למעשה רחוק ובלתי מושג: "וניקיטה הבין שהחיים נאדרים ועצומים, אך - אולי למעלה מכוחו והם גם לא מתמקדים כל כולם בתוך ליבו הפועם ."אדרבה הם מרתקים יתר, עזים יותר בתוך נפש אחרת נבצרת מהשגתו ,הספור "השביעי", הוא ספור מדהים על הפרטיזן היהודי גרשנוביץ' הפיקח ש"תופס את העולם מסביבו כמין מעשייה עצובה, או כחלום שעשוי לחלוף על ,"פניו ולהיעלם לנצח", שכל עוד לא גווע ומת - "הריהו חי ונאבק ומקווה לנצח ואפילו הפרטיזנים, "שכבר מיצו את גורלם עד תום, התמלאו פליאה וסקרנות ."למראה איש נדיר כל כך, שמסוגל להכיל בקרבו את המוות ולעמוד בו גרשנוביץ' מתגרה במוות בכך שהוא מערים על הנאצים וניצל, אך חוזר שוב .להרוג בהם כדי להצליח למות סופסוף ולהתאחד עם משפחתו המתה אלה הם רק שלושה מתוך חמישה ספורים שונים ושתי נובלות העוסקות בביקורת על המשטר הסובייטי, על השרירותיות והאבסורד שבו. ברוסיה הכפרית במחצית הראשונה של המאה ה-20, על רקע מלחמה ומהפיכה ומשטר בולשביקי, מתוארת מציאות קשה ואכזרית, שהגיבורים - אנשים פשוטים, עניים ובודדים, מנסים להיאבק בה באומץ, אך לעיתים מה שמכריע .אותם היא דווקא המציאות הנפשית הפנימית שלהם ,דרך הציטוטים ניסיתי לתת טעימה מהסגנון ומהשפה הייחודית של הסופר .שקשה להסבירם, וכדי "להרגיש" אותם באמת, צריך (ומומלץ) לקרוא את הספר |
ברוסיה של תחילת המאה העשרים 
אירוניה חריפה, פיוט טראגי
|
|
