 
 
 
 
 
|
|
|
|
מנה עיקרית
27.12.2007 על המחברת |
|
הנפתי את זרועותי לנוכח פני כדי להתגונן בפני דבר-מה שאני עצמי איני יודעת" מהו וזעקתי בקולי קולות. כפי הנראה נשאתי בתוכי את הזעקה ההיא במשך "...שנים רבות ,אני יכולה כמעט לשמוע אותה מדברת, מספרת בקול חלש, כמעט מתנצל שלא להפריע לאיש. המלים שלה פשוטות, והיא עצמה כמעט ואינה קיימת ,בסיפור, שכן התיאורים מתמקדים בסובבים אותה - הבעל, אמו, הילדים המעבידים, הבית והחפצים, ופעולות יומיום שגרתיות. ולאחר שתהיתי לא מעט במהלך הקריאה על התיאורים המפורטים של פרטים שוליים לכאורה .הבנתי כי למעשה את שתיקתה שלה היא מתארת כך, תוך השלמה שקטה מספרת נטליה מברצלונה על חייה הקשים כמעט ,מנשוא, ששליטתה במהלכם היתה כה מועטה. כך זה קרה עם הבחור ששמו קימט שהיו לו "עיניים של קוף", שהתעקש לרקוד איתה במסיבה הגדולה שבכיכר יהלום וגם כשניסתה לברוח ממנו בסיום המסיבה זה לא עזר לה, כי הוא כבר החליט שהיא תהיה אשתו, ואין מה לעשות, אמא שלה בקבר, ועם מי היא כבר יכולה להתייעץ, ופרט לכך - "תמיד הייתי כזאת - סבלתי אם מישהו ביקש ממני משהו והייתי צריכה לסרב לו". ולכן עד מהרה הוא קובע שהיא צריכה להפסיק לעבוד בחנות דברי המתיקה, וגם מחליט מתי הם יתחתנו ואיפה הם יגורו, והדבר הראשון שהיא צריכה ללמוד כדי להיות אשתו, כך הוא מסביר לה, זה לחבב את כל מה שהוא מחבב, וכשהיא שואלת אותו מה אם משהו לא ימצא חן בעיניה בשום פנים ."ואופן, הוא עונה לה: "גם אז הוא חייב למצוא חן בעינייך, כי מה את בכלל מבינה ,וגם בהמשך, קימט, בעלה, מדבר ומדבר ונותן הוראות, ואילו היא לא אומרת דבר רק עושה מה שאומרים לה ומה שצריך, ואת מחשבותיה היא שומרת לעצמה. כך :כשהיא יולדת את הילד ומרוב כאבים היא שוברת את עמוד המיטה וקימט רוטן עוד פעם מעבידים אותי, אני צריך להכין עמודית חדשה כי היא שברה את" הישנה ...", והוא מסלק מחדרו אותה ואת התינוק, שרק בוכה כי הוא לא יודע לינוק ונראה כי במילא ימות. והיא ממשיכה לספר, לתאר במשפטים קצרים איך אחר כך "נולדה בת, וקראו לה ריטה. בקושי נשארתי בחיים, כי הדם צף מתוכי ."כנהר, והתקשו מאוד לעצור אותו ,אלא שהיא נאבקת. כשהלקוחות של בעלה הנגר מתמעטים בשל הזמנים הקשים היא לוקחת על עצמה לדאוג לפרנסת המשפחה: "העבודה הפנתה עורף, וכולנו - רעבנו ללחם, אבל קימט כמעט לא שם לב...". הוא עסוק כל-כולו בעיסוק חדש גידול יונים שמהם הוא מקווה לרווחים גדולים, אלא שבינתיים הן משתלטות על הבית כולו שגם הוא כבר יצא משליטתה, הן מטילות ביצים ודוגרות ומתרבות והומות ומטנפות ללא הרף. בבקרים היא יוצאת לעבוד כעוזרת בבית משפחה עשירה וכשהיא חוזרת לביתה היא מנקה ומנקה ונלחמת ביונים של קימט ללא .הועיל אך היא עתידה להתגעגע גם ליונים וגם לבעלה, כי לאחר שהוא מתגייס למיליציה הרפובליקנית הוא נבלע במלחמת האזרחים, והיא נותרת לבדה בברצלונה המרוקנת, הקרה והעצובה של סוף המלחמה, יחד עם ילדיה הרעבים שמתרגלים לשתוק כמוה, וכל מאמציה אינם מועילים: "עבדתי הרבה ובקושי הצלחתי לקנות ."אוכל, כי כמעט לא היה לי כסף וכי לא היה אוכל"... "וחיינו, בכל זאת חיינו על-סף הייאוש והמוות מגיעה לבסוף הנחמה. העצב והצער שלה כמעט גדולים מדי, ובכל-זאת היא, שתמיד שותקת, שמבקשת לעצמה כל-כך מעט כאילו שום דבר לא מגיע לה, זוכה לקבל תמיכה ואהבה ואפילו מעט רגיעה. ורק אז, אחרי ...הכל, היא זועקת |
סבל, השלמה ומאבק 
ספרד של אמצע המאה העשרים
פשטות נוגעת ללב
|
