יוצאים לגנוב סוסים   2007 פר פטרסון, כתר מנורווגית: דנה כספי

בן חמש עשרה ועדיין מפחד מכל מה שהתרחש סביבי, כל מה שלא הבנתי, אף"
שידעתי שאני קרוב כל-כך, שאם אושיט את ידי רחוק ככל שאוכל, אולי אצליח
."להגיע ממש עד לשם ולתפוס מה משמעות כל הדברים

בגיל 67 מגיע טרונד לבקתה מבודדת בכפר בנורווגיה כדי לבלות בה את סוף
ימיו. הוא גר לבדו עם כלבו, מסתפק במועט וחי מיום ליום. אמנם הוא חושש
מעט מהחורף המתקרב ומהשלג, אך כל חייו השתוקק להיות לבד במקום כזה, קרוב
ליער. אלא שפגישה מקרית עם שכן מחזירה אותו אל העבר, אל ילדותו, אל קיץ
.אחד בשנת 1948 כשהיה בן 15, ובילה במחיצת אביו בלבד חופשת קיץ בחיק הטבע

חופשת הקיץ נפתחת בהשתובבות נועזת עם בנם של השכנים, בשוטטות ביער, ציד
ארנבות, דיג בנהר, הליכה על בולי עץ, טיפוס על עצים, שיט בסירה ורכיבה על
סוסים. זאת עד שמותו הפתאומי והטראגי של אחיו של החבר, קוטע באחת את
.חברותם

,אך הקיץ ממשיך להיות קודם כל הקיץ שלו ושל אביו, שאותו הוא מעריץ ואוהב
אדם הבטוח בעצמו ולוקח על עצמו אתגרים וסיכונים. הנער נהנה מאחוות הגברים
הנרקמת ביניהם, הכוללת אינטימיות של ארוחות בוקר, "מקלחת" בגשם, ועבודה
מאומצת בקציר ובכריתת עצים. כל אלה מעניקים לו רגעי אושר צרוף, של התעלות
:וחדווה, אך גם מהווים עבורו אתגר של עמידה במאמץ פיזי, או בכאב של פציעה
."אתה בעצמך מחליט מתי יכאב לך"

אלא שבחופשה ההיא מתערער ונסדק דימויו של האב הנערץ. לבן מתגלים
צדדים של האב אותם לא הכיר, וכן פרטים על חייו של אביו בתקופת הכיבוש
הגרמני בנורווגיה, כאשר שהה בנפרד ממשפחתו באותה הבקתה עצמה. גילויים אלו
,אינם מספקים לבן תובנה, אלא מותירים את דמותו של אביו מסתורית ולא פתורה
כפי שהיתה תמיד - כשנעדר מביתו באוסלו לתקופות ארוכות ועיסוקיו ומקורות
פרנסתו נותרו עלומים. ועתה, במהלך החופשה, חש הנער טרונד לראשונה תחושות
כמו בלבול ותסכול, כעס ועוינות כלפי אביו. זהו רגע של התפכחות, בו מבין
הבן כי קיים פער בין דמותו של אביו כאב, לבין היותו אדם וגבר בעל עבר
וחיים שהוא אינו שותף להם ואינו מבין אותם, והרגע הזה מלווה בהרבה כאב
".ואובדן אמון: ..."נעשה העולם נזיל, התקשיתי לאחוז בו שלא יתפורר
התפכחות זו היא שצובעת במלנכוליות את הספר כולו, ולא האסון הטרגי שהתרחש
.בתחילתו של אותו קיץ

חופשת הקיץ הקסומה, שגם כיום נזכר בה טרונד המבוגר בגעגוע, מסתיימת בכך
שהוא חוזר לאוסלו וממתין נרגש ומלא ציפייה לאביו שיבוא בעקבותיו, כפי
שהבטיח. וכשהוא מבין כי אביו נעלם וכי לא ישוב לראות אותו, ילדותו כמו
מסתיימת: ..."כאילו ירד מסך. כמו להתחיל את החיים מחדש. הצבעים היו
שונים, הריחות שונים, ההרגשה שהדברים עוררו עמוק בתוכי הייתה אף היא
שונה. לא רק הבדל בין חום וקור, אור וחושך, סגול ואפור, אלא ההבדל באופן
."שבו פחדתי ובאופן שבו שמחתי

בהתאמה למניעים ולרגשות של הדמויות, שאינם נהירים לטרונד גם כאשר הוא
נזכר בהם בדיעבד כאדם בוגר, כך גם הקריאה בספר היא עמומה וחמקמקה: היא
דורשת מאמץ בניסיון למקם את האירועים על ציר הזמן ולפענח את הדמויות ואת
היחסים ביניהן, וגורמת תסכול מסויים, כי הדמויות נשארות חידתיות
ומעורפלות ומשורטטות בקווי מתאר בלבד. ולכן נשארתי מרוחקת, אולי גם
,מנוכרת במקצת לאירועים ולדמויות. אלא שלמרות הכל, הקריאה כדאית ומומלצת
ולו רק בגלל הנוכחות והעוצמה של הטבע, היער והנהר שהם חלק בלתי נפרד
.מילדותו של הגיבור וגם מזקנתו