 
 
 
 
 
|
|
|
|
מנה עיקרית
6.4.2008 על המחבר לספרים נוספים על הגירה |
|
לא רק הסיפור של קשר מיוחד, על-טבעי כמעט, בין אח ואחות, ריגש אותי בספר היפה הזה, אלא גם התיאורים הנפלאים של הלם המעבר המהיר מכפר קטן :ועני לעיר גדולה ומודרנית איזבל ואחיה איזיאס גדלים בכפר עני ונידח במדינה מתפתחת (שתיאורה מזכיר את ברזיל). מילדותם הם מצפים, יחד עם כל אנשי הכפר, לגשם שיאפשר את ,מחייתם הדלה - "אם ירד גשם, כל מה שהם זקוקים לו הוא פיסת אדמה זעירה .והם יוכלו לגדל כל דבר שהוא: דלעת, פקעות טמוס, פיסות כבדות של קסבה הם היו אדוני החרכים שבין המקומות נטולי החיים." אלא שרעב קשה תוקף את הכפר לאחר ששנה אחר שנה הגשם אינו מגיע, וגם הצמחים הדלים ביותר אינם .שורדים את הבצורת הנוראה איזיאס - האח הגדול, שהוא גם נגן מוכשר, הוא הראשון לעזוב לעיר הגדולה .שבדרום. משם הוא שולח למשפחתו מעט כסף שהרוויח, ואז נעלמים עקבותיו ואיזבל אחותו, נערה צעירה, כמעט ילדה, נשלחת בעקבותיו, במסע ארוך ומפרך במשאיות פתוחות המספקות לעיר הגדולה פועלים מכפרים בצפון. בעיר היא עתידה להצטרף לבת-דודתה מנואלה ולשמור על התינוק שלה בעוד מנואלה .יוצאת לעבוד בבית עשירים ,איזבל שורדת בקושי את המסע הקשה, תוך שהיא מייחלת לפגוש את אחיה האהוב איזיאס, שלא ראתה זמן רב. נפשותיהם קשורות כל-כך זו בזו עד כי בכפר הייתה מסוגלת לחוש את מיקומו המדויק ולאתר אותו ממרחק. אלא שכשהיא מגיעה לעיר ולביתה של מנואלה בשכונת הפחונים העלובה "גן העדן", היא מגלה כי אחיה נעדר כבר תקופה ארוכה. היא מטפלת בתינוק, ובינתיים עליה להסתגל למה שעבור ילדה מכפר זעיר ומנותק נדמה כתוהו-ובוהו של רחובות ובתים, חנויות, חפצים ואנשים. היא ממעטת ככל האפשר לצאת מביתה של בת-הדודה: "על פי רוב שכבה על המיטה ובהתה בתקרה, מתבוננת בחדר המתמלא אור ואחר כך חושך. עיניה עקבו אחר השממיות והמקקים... היה לה הרושם שבכל פעם שהיא פותחת את הדלת, היא עוברת אל עולם אחר, עולם שאין בו שום חלל ריק." והיא נצמדת לזיכרונותיה על הכפר, על המשפחה, על צמחים, על .שיחים קוצנים ובצורת, אותם היא מספרת לתינוק :כשמנואלה לוקחת אותה, לראשונה, לחנות הכל-בו שבעיר היא חשה הלם גדול זה יפהפה, חשבה, אבל החלה לחוש סחרחורת. תילי הבשמים הדיפו ריח של" .פרחים לא מוכרים. הסבונים היו עטופים וחתומים, ולא היה אפשר לגעת בהם מימיה לא ראתה מברשות שיניים רבות כל כך... היא רצתה לשבת." כעס תוקף אותה על מנואלה, שלא הזהירה אותה מראש מפני השפע הנורא הזה... והתיאור היה אמין כל-כך עד שהחייה עבורי את המפגש הראשון שלי עצמי, כילדה שהגיעה לאמריקה מישראל הישנה והקטנה, עם מציאות של אוטוסטראדות, חנויות ...ענק, ושפע בלתי-נתפס ובלתי-נסבל של מוצרים אלא שלאט לאט איזבל מגיחה החוצה, התינוק על גבה, מרחיבה את מעגל-המחיה ,שלה, משוטטת ברחובות ומנסה להיעזר בחושיה כדי להתחקות אחר אחיה שנעלם ותוך כדי כך היא לומדת על הפערים הכלכליים והחברתיים ונתקלת באכזריות - ובהתעלמות של העשירים מעניים כמוה. מול גסות רוחם אין לה כלל מלים בכפר מעולם לא נזקקה למלים. ואיזבל השקטה והמופנמת, הרגילה לתקשר דרך מחוות ומבטים, צריכה ללמוד לדבר: "הם לא מבינים את השתיקה, הם חושבים שזה מעיד על טמטום, הם חושבים שהמצב הטבעי לאדם הוא הדיבור." איזבל לומדת גם לשנוא - "להיות רעבה ולהסתכל על מישהו אחר שאוכל זה הרבה יותר גרוע מאשר סתם להיות רעבה." והיא חווה גם זרות וניכור, דווקא כשהיא .פוגשת סוף סוף את האדם שהיה הקרוב אליה ביותר עלי אדמות - אחיה איזיאס |
קשר מופלא בין אח ואחות 
הלם המעבר לעיר גדולה ומודרנית
משכנע ומרגש
|
