 
 
 
 
 
|
|
|
|
מנה עיקרית
15.11.2007 על המחברת לספרים נוספים על חברות |
|
אין היא אלא עוזרת בית קשישה, אישה כפרית פשוטה כביכול, ובכל זאת - דמותה של אמרנץ, האישה החזקה והכנה הזו, כעין שלמות בפני עצמה, עוררה בי רגשות .עזים של חיבה, אהבה והערצה דמותה מועברת דרך סיפורה של המעסיקה שלה, סופרת הונגריה ידועה, כשבין השתיים מתפתחים בהדרגתיות, לאורך עשרים שנה, יחסים מיוחדים, סוערים ,ודרמטיים. מהשבוע הראשון לעבודתה בביתה של המספרת, מגיעה אמרנץ לבית עובדת ועוזבת כרצונה בשעות מוזרות וללא הודעה מראש, אלא שהיא יעילה ,כרובוט - היא מרימה רהיטים, מקרצפת ומנקה בכוח על-אנושי כמעט מפחיד ,ומגיעה להספקים מדהימים. את עבודתה היא מבצעת בשתיקה כמעט מוחלטת ומסרבת לשמוע דברי הערכה, או לקבל מתנות. וסדר יומה של אמרנץ העסוקה אינה מצטמצם לעבודה בלבד: "אמרנץ לא ישבה אף פעם, כשלא היה בידה מטאטא, מיהרה בוודאי למקום כלשהו עם קדרת אוכל, או שחיפשה את הבעלים של חיית-מחמד שיצאה לשוטט." אך למרות שהיא עוזרת לכל נזקק ואהובה על הכל, היא עצמה אינה נזקקת לקרבה, והדלת הפרטית של דירתה .אינה נפתחת בפני איש לעולם והמספרת, המנסה ליצור עם אמרנץ קרבה כלשהי, נפגעת שוב ושוב מהפגנת האדישות וההתנשאות שלה: אמרנץ מסרבת לקבל הוראות, ועד מהרה היא הופכת לאדוניתו וחביבתו של הכלב שאומץ ע"י המספרת ובעלה. לא ניתן לשאול או לחקור אותה על עצמה ועל חייה, וגם כשהיא מספרת לאחר זמן על ילדותה ונעוריה הקשים, ביום שלמחרת היא מתכחשת לאינטימיות הרגעית .שנוצרה בינה לבין המספרת כי יותר מכל תכונה אחרת, מאפיינת את אמרנץ הגאווה, וכך גם נשבר הקרח ביניהן: לאחר שהמספרת חשה כי העליבה את אמרנץ (גם מבלי שהבינה בדיוק למה ואיך), היא מוחלת על גאוותה שלה, מגיעה לחצרה של ."?אמרנץ, ומבקשת סליחה במלים: "אני רעבה. נשאר לך בבית משהו לאכול וכפי שמתארת המספרת, כאן חלה נקודת המפנה "שממנה ואילך כבר אהבה אותי אמרנץ אהבת אמת, כמעט בחומרה, כאילו הבינה עכשיו ."שהאהבה היא מחוייבות, לאמיתו של דבר התמכרות מסוכנת, הימור אלא שגם לאחר מכן, פורצות בין השתיים מריבות נוראות: "לאמרנץ היה כישרון לעורר בי את הרגשות הנאצלים ביותר כלפיה, וגם את המחשבות הנלוזות ביותר. למרות שאהבתי אותה, הייתי מסוגלת לכעוס עליה כעס שבעצמי נדהמתי מעוצמתו." כך קורה למשל כשאמרנץ לועגת שוב ושוב ,"למספרת על פרנסתה - הכתיבה, ועל כך שאינה מסוגלת "להחזיק מטאטא ביד ואילו המספרת, שמנסה לעתים להתנער מהקשר המוזר הזה, נאלצת להודות: "הייתי צריכה סוף סוף לנסח זאת גם לעצמי: לא רק אמרנץ היתה ,קשורה אלי קשר עמוק יותר מסימפתיה כללית, גם אני אהבתי אותה, אני שכל אדם בעל עין חדה יכול היה לשים לב מזמן, שחביבותי, הנתונה תמיד בקיצוב, מכסה על רתיעה ממגע..." וכך היא מוכנה למשל להציג בסלון ביתה גרוטאה מזוויעה שמצאה אמרנץ ברחוב והביאה לה כמתנה - "כלבון .שאפו שבור", כדי שלא לפגוע באישה הגאה, ושלא לאבד את ידידותה ואהבתה ,וכך, שתיים אלו - הסופרת המכובדת והמשכילה, ועוזרת הבית הזקנה שלה קושרות יחסים כה עמוקים, עד כי לבסוף אמרנץ פותחת בפני המספרת פעם ,אחת ויחידה את דלת דירתה שאינה נפתחת לעולם, והיא מבקשת ממנה ...בפעם הראשונה וגם האחרונה בחייה, בקשה... בקשה שאינה עתידה להתמלא וכדי להבין את מלוא ייחודה ועוצמתה של אמרנץ, ואת ייחודו ועוצמתו של הקשר המוזר הזה, מומלץ לשקוע בספר עצמו, המסופר בגוף ראשון, כי אז תתרווחו גם אתם, כמוני, תוך ישיבה נעימה בסלון ביתה של המספרת, המוכר לכם על כל חפציו, תקשיבו לה ותתרגשו כשהיא תספר על הרהוריה, תחושותיה .וחרטותיה, כל זאת בהומור מתוחכם, ובעוצמות מדהימות של רגש ויופי |
דיוקן של אישה מדהימה 
חברות עמוקה
יפהפה ומדהים בעוצמתו
|
שלחו תגובות על הספר
|
