 
 
 
 
 
|
|
|
|
סיפור לכל יום
29.11.2007 על המחבר לספרים נוספים :של המחבר סיפורים אחרונים |
|
- למען ההגינות והגילוי הנאות, אני מודה שאני פריקית של סיפורים קצרים כשהם כתובים היטב, כמו הסיפורים שבקובץ זה, אף מילה אינה מיותרת .והעלילה המהודקת מכילה עולם ומלואו במעט מלים אך בסיפורים קצרים אלו האופייניים לקארבר, יש משהו מתעתע, כי על פניהם אין בהם עלילה של ממש, ומה שמתואר בהם נדמה תפל וחסר משמעות: חייהם החומריים והמשמימים של אנשים אפורים וקשיי-יום העובדים בעבודה פיזית מזדמנת או שאינם עובדים כלל, תקועים עם בעיות שתייה או מצוקה כלכלית, נגררים בחיי נישואין עלובים או .בחיי-גירושין עגומים ,אלא שאז, הספור הפשוט שנראה סתמי ואפור, מתרומם ונוסק לפתע בבת אחת, ונטען ברגש ובנפח. לעיתים הוא אפילו חורג מהמציאותי - והבנאלי, ומקבל הילה מיסטית היוצרת חוויה רגשית עזה, ותחושה של רגע, אז מה בעצם קרה פה?"- "סתם" דמויות "קטנות" ועלילה" מקומית" קיבלו לפתע משמעויות רחבות ומורכבות, כשהסוף שנותר" פתוח מזמין לחזור ולקרוא שוב את הסיפור, כדי להיטיב ולעמוד על כל .הניואנסים שהיו שם כל הזמן וכך, למרות אווירת הנכאים והסגנון הפשוט והיבש המשותפים לרוב הסיפורים, מוצעת נחמה שנובעת מאחווה לא צפויה, מקירבה רגעית ואינטימית בין אנשים. כמו בסיפור הכי חזק בקובץ שעל שמו הוא :"נקרא, הסיפור קורע הלב והמצמרר - "משהו קטן וטוב לכבוד יום הולדתו של בנה בן השמונה, מזמינה אמו עוגת יום הולדת כמה ימים מראש במאפייה עלובה במרכז המסחרי. היא מחליפה רק פרטים מינימליים, המידע ההכרחי" עם האופה, שנראה לה יצור" מוזר ותמהוני, "לא נעים", "לא נחמד", כדבריה, ומשאירה בידו את שמה ואת מספר הטלפון שלה, תוך שהיא מוותרת מראש על הניסיון .להתיידד איתו בבוקרו של יום ההולדת של הבן, מתרחשת תאונה איומה. אסון אלים ופתאומי פוקד את זוג ההורים, שעד כה ראו עצמם כאנשים מאושרים וברי מזל, שחייהם נתונים לשליטתם ומתנהלים למישרין ולשביעות רצונם. הם מוכי תדהמה, ועדיין אינם מתחילים לעכל שחייהם השתנו - לעולמים. אלא שלאסון הכבד נוספת גם טרדה פעוטה אך מעיקה אלמוני מטריד אותם שוב ושוב בטלפון, ואז הם נזכרים לפתע בעוגת יום ההולדת, ומבינים מיהו אותו אלמוני ... הם נוסעים אליו, מלאי כעס וזעם על התנהגותו הלא-אנושית, ומגלים יצור בודד חשוך ילדים, שחי בצד חגיגות ושמחות של אחרים שלמענם הוא טורח, אך עדיין מעדיף לעסוק במקצוע נחוץ כמו אופה, שמאפשר לו להעניק, גם אם זהו אוכל בלבד: "אתם בטח צריכים לאכול משהו. צריכים לאכול ולהחזיק מעמד... אוכל זה דבר קטן וטוב בזמנים כאלה". והם, שלא ישנו ולא אכלו כמה ימים, נענים להתנצלותו העילגת ולהזמנתו, והם יושבים יחדיו במאפייה במרכז המסחרי לפנות בוקר, אוכלים לחמניות טריות .וזוכים ברגע של נחמה ואחווה אנושית |
קטנים ומעולים 
יובשני, תמציתי ומרגש
|
|
