על חוף צ'זיל   2007 ,איאן מקיואן, עם עובד מאגלית: סמדר מילוא

קיץ באנגליה של שנת 1960. זוג צעיר בוחר לחגוג את ליל כלולותיו
:בבית מלון על חוף הים. שניהם בתחילת שנות העשרים לחייהם
.אדוארד הוא סטודנט להיסטוריה, ופלורנס כנרת במכללה המלכותית
הם נפגשו במקרה, שנה לפני כן, בכינוס התנועה לפירוק הנשק
.הגרעיני, והתאהבו מיד זה בזה

...והיו להם כל-כך הרבה תוכניות, שנערמו לפניהם בעתיד המעורפל"
היכן ואיך יחיו, מי יהיו חבריהם הקרובים... ואיך לא יהיו כמו אנשים
אחרים, על כל פנים לא בתוכם פנימה". הם חיכו בקוצר רוח להתחיל
את "הסיפור האמיתי" של חייהם, בתקופה שבה "להיות צעיר משמעו
היה מכשול חברתי, אות של אי שייכות, מצב מביך במקצת שהנישואין היו
ראשית תיקונו". מעמד של זוג נשוי הבטיח לקדמם ולחלצם מנעוריהם
,שאין להם סוף, ולשחרר אותם ממושגים מוטעים, משיטות מיושנות
.ומשגיאות של הורים שזה עתה נחלצו מהם

.שנה של חיזור מהוסס, מנומס, זהיר ומתחשב מתנקזת ללילה הזה
,ועכשיו, במיטת האפיריון שבמלון, הם ניצבים בפני הרגע גורלי, המכונן
שמסמל את מימוש אהבתם: "מתמודדים סוף סוף עם הניסיון הגדול
,המפחיד הזה, שנראה מרוחק מחיי היום יום כמו חיזיון של אקסטזה דתית
ואפילו כמו המוות עצמו". שניהם בתולים, והם מלאי התרגשות מעורבת
,בחרדה ועצבנות. אלא שאדוארד, "אף על פי שפחד פחד עז מפני כישלון
- תשוקתו - לשיכרון חושים, להכרעה- הייתה עזה פי כמה". ואילו עבור פלורנס
סקס עם אדוארד לא יכול להיות תמצית אושרה אלא המחיר שעליה לשלם"
בעבורו". היא לא רוצה לאכזב או לפגוע בו. היא יודעת שזו חובתה כאשה
נשואה, אך היא מלאת בעתה ואחוזת אשמה על כי משהו לקוי בה, ואינה
,יודעת איך להתמודד עם הסלידה שהיא חשה כלפי האקט המיני עם אדוארד
בעלה, למרות שברור לה שהיא אוהבת אותו אהבה עמוקה ורוצה לבלות
.עמו את שארית חייה

וכך, כשמגיע הרגע הבלתי נמנע מתברר כי למרות האהבה, הכבוד
וההתחשבות ההדדיים, פעורה ביניהם תהום עמוקה. אילו יכלו לפחות לדבר
- על כך... אלא שהם אינם מתקשרים זה עם זה, ואינם יודעים מה ואיך להגיד
אלף כללים לא כתובים עדיין היו בתוקף, אפילו כשהיו לבדם". הם חוששים"
לפגוע, להיפגע ולאבד זה את זה. ובכלל, הם לא חושבים שאפשר לדבר על
נושאים כאלו, על רגשות אישיים או על מין. ובהיעדר תקשורת - כל אחד מהם
.מפרש את השני באופן שגוי

מיומנות הכתיבה של מקיואן מעוררת הערצה - לא רק בגלל השיקוף המהימן
של הפרטים והלך הרוח של התקופה, אלא גם בשל יכולתו לשלב חדירה לתוך
לבם ונשמתם של הגיבורים יחד עם מבט מרוחק ואירוני, ובעיקר בגלל האופן
המאוזן בו מוצגים שני הגיבורים, שגרם לי להזדהות גם עם האשה וגם עם
הגבר וגם עם אהבתם העמוקה, המוחמצת: "...הם חיו בזמן ששיחה על
."קשיים מיניים לא הייתה אפשרית בשום אופן. אבל זה אף פעם לא קל
והסיום הנוגה הותיר אותי מהרהרת על מידת הרלבנטיות של מצבים כאלה
גם לתקופתנו הנחשבת מתירנית ו"נאורה" - אולי היום יש יותר אפשרויות
להתמודדות, יש אינספור מקורות מידע ושיטות טיפול, אך ספק אם גם היום
...זה באמת פשוט יותר