 
 
 
 
 
|
|
|
|
מנה עיקרית
21.6.2007 על המחברת לספרים נוספים על מוגבלות |
|
מעולם לא קראתי ספר שהצליח להעביר בצורה כה מלאה ושלמה תודעה קצת אחרת, כמו זו של גיבורת הספר - מילנה, בת למשפחה פורטוגזית עשירה ומכובדת בסוף המאה ה-20, אשה המוגדרת כ"רפת שכל", בעלת .נשמה של ילדה בגוף של אשה בת שלושים אנו פוגשים אותה לראשונה במצב של משבר, אחוזת אימה. הדודים שלה נסעו לחופשה, ומילנה, שגרה עם סבתה בבית הגדול מאז שנפטר אביה, נותרה יחידה בעיר כאשר קרה האסון הנורא: הסבתא אושפזה, וכשהובלה חזרה מבית-החולים לביתה, ברחה מהאמבולנס, הלכה ברגל עד בית-החרושת לדגים הנטוש שבבעלות המשפחה, ושם התמוטטה ומתה. את הדודים הנופשים לא ניתן היה להשיג, ומילנה ההמומה השתתפה יחידה בטקס ההלוויה והקבורה, תוך שהיא מנסה להבין מה .מתרחש ומה עליה לעשות מילנה מתכוננת לקראת שובם של דודיה, והיא חוששת שיהיה עליה לספק להם הסברים על מה קרה ואיך. היא מנסה להתרכז, בכל כוחותיה, אך המלים אינן באות לה - אף פעם הן אינן באות כשצריך אותן. היא הולכת לבית-החרושת הישן שעל יד הים כדי לנסות ולמצוא עקבות כלשהן של הסבתא. היא נכנסת פנימה דרך השער, למגוריה של משפחת מאטה - משפחה של מהגרים אפריקאים המתגוררת בשכירות במבנה הנטוש ושומרת עליו. מתוך בלבול היא מתיישבת על כיסא ליד חבלי הכביסה. ושם היא נשארת, שכן אינה מסוגלת לזוז, לקום או להגיע להחלטה .כלשהי בינתיים, חוזרים בני משפחת מאטה מהעיר. כשהם מגלים את מילנה, הם מתקשים תחילה להאמין לסיפורה המבולבל, אך כשהם מוודאים כי אמנם כך התרחש, הם חשים כלפיה דאגה ורחמים. פליסיה, האם החזקה, מטילה על בנה אנטונינו את ,המשימה "להחזיר" את מילנה למשפחתה, אך כשמתברר שאין לאן או למי להחזיר שכן הדודים שבחופשה עדיין מנותקים ולא מודעים למה שקרה, היא מחליטה ,להשאיר אותה בביתם עד שאלה יחזרו. ובינתיים, בניגוד ליחס של התעלמות סלידה וזלזול שאליו מלינה רגילה מצד מבני משפחתה, מספקים לה בני משפחת מאטה מחסה חם ואוהב, מקלט זמני של הגנה ואהבה. ושלא כמו הדודים שלה, הם ממש מקשיבים לה, ואפילו מדברים אליה, תומכים בה ומחזקים אותה: "תשמעי, את בחורה חכמה מאוד, בחורה נפלאה, אם הם יעצבנו אותך, בחורה, את לא תתני להם ."להשפיל אותך... תתגונני, תתגונני כשחוזרים הדודים הם מזועזעים וכועסים, וכתמיד, הם ניצבים מולה, כנגדה. כי היא, מילנה - תמה וגלויה, נוטה לאהוב או לכעוס בעוצמות של ילדה, מבינה ופועלת "דרך הבטן" ומתקשה להסתיר את מחשבותיה ורגשותיה, ואילו הם, הדודים .ובני-זוגם, מעשיים, ציניים ומניפולאטיביים אלא שהדודים לא מספיקים להירגע מה"סקנדל" של מותה המשונה של הסבתא, לא לפתור את מלחמות הירושה ביניהם, ואפילו לא להגיע להחלטה סופית לגבי - מי יטפל עכשיו בבעיה ששמה מילנה?, כי מיד פורצת קטסטרופה חדשה - סיפור אהבה בין מילנה ואנטונינו, פועל העגורנים האלמן, בן למשפחת מאטה הגרה במפעל המשפחתי. לא, לא ייתכן כי הדודים המכובדים יישבו בחיבוק ידיים בעוד בת-אחיהם רפת-השכל מנוצלת על-ידי פועל פשוט ועוד שחור. והם יעשו הכל ...כדי למנוע את האסון והקטעים הנפלאים המסופרים דרך נקודת מבטה של מילנה, מתוך מחשבותיה, או נכון יותר - מתוך נשמתה, הכניסו אותי לחלוטין לתודעתה הפשוטה, אך החכמה והמבינה בדרכה שלה, וגרמו לי להזדהות עמה ועם צערה ולכעוס עמה, או לעתים .במקומה, על העוול שנעשה לה על-ידי בני משפחתה |
תודעה קצת אחרת 
אהבה תמימה מול ציניות מניפולאטיבית
ביקורת חברתית נוקבת
|
שלחו תגובות על הספר
|
|
